הקשבה לכאב ועצירה בזמן

הקשבה לכאב ועצירה בזמן היא אולי הכלי החשוב ביותר במניעת פציעות טיפוס, ועדיין הקשה ביותר ליישום בפועל.

מטפסים נוטים "לדחוף" דרך אי-נוחות כי זה חלק מהתרבות של האתגר - אבל יש הבדל קריטי בין עייפות שרירית רגילה לבין כאב שמעיד על פציעה מתפתחת.

• כאב חד לעומת עייפות: כאב חד, דוקר או "קליק" באצבע, במרפק או בכתף הוא אות עצירה מיידי - זה שונה לגמרי מתחושת שריפה בשרירים או "פאמפ" רגיל.
• עצירה באותו רגע: אם מופיע כאב חד באמצע מהלך, עצרו את הניסיון ואת האימון כולו לאותו יום - ניסיון "לדחוף דרך" כאב חד הוא הדרך הבטוחה ביותר להפוך פציעה קלה לפציעה חמורה.
• מעקב אחרי כאב כרוני: אי-נוחות קלה שחוזרת על עצמה לאורך כמה ימי אימון, גם אם היא לא חדה, שווה תשומת לב - זה לרוב הסימן המוקדם ביותר לדלקת גידים מתפתחת.

ככל שצוברים ניסיון, קל יותר להבחין בין "זה כואב אבל בסדר" לבין "זה סימן שצריך לעצור" - עד אז, עדיף לטעות לכיוון הזהירות.